|
מקורות
אמר
רבה בר בר חנה: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו
לכל העולם כולו וזרעו מלח, שנאמר: ואלה העולים מתל מלח תל חרשא (נחמיה ז). אמר רבה בר רב אדא אמר רב:
כל הנושא אשה לשום ממון – הויין לו בנים שאינן מהוגנים, שנאמר: בה' בגדו כי
בנים זרים ילדו (הושע ה); ושמא תאמר: ממון פלט? תלמוד לומר: עתה יאכלם חדש
את חלקיהם (הושע ה); ושמא תאמר: חלקו ולא חלקה? תלמוד לומר: חלקיהם;
ושמא תאמר: לזמן מרובה? ת"ל: חדש. מאי משמע? אמר רב נחמן בר יצחק: חדש נכנס וחדש יצא
וממונם אבד. ואמר רבה בר רב אדא, ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא: כל
הנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו והקב"ה רוצעו; ותנא: על כולם
אליהו כותב והקב"ה חותם: אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו
ולנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו והקב"ה רוצעו; וכל הפוסל –
פסול, ואינו מדבר בשבחא לעולם; ואמר שמואל: במומו פוסל.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ע עמוד א
יש
נושא אשה לשום זנות, ויש נושא אשה לשום ממון, ויש נושא אשה לשום גדולה, ויש
נושא אשה לשום שמים. הנושא
אשה לשום זנות, עליו הכתוב אומר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. הנושא אשה לשום
ממון, עליו הכתוב אומר עתה יאכלם חדש את חלקיהם, חדש נכנס וחדש יוצא וממונם
כלה. הנושא אשה לשום גדולה, לסוף שמורידין אותו מגדולתו. הנושא אשה
לשום שמים, סוף שיוצאין ממנו בנים שמושיעין את ישראל.
מסכת דרך ארץ פרק רבי שמעון הלכה ו
הנושא
אשה ההוגנת לו, אליהו נושקו והקדוש ברוך הוא אוהבו, והנושא אשה שאינה הוגנת לו, הקדוש ברוך הוא
שונאו ואליהו רוצעו. אוי לו לפוסל את זרעו, ולפוגם את משפחתו, ולנושא
אשה שאינה הוגנת לו. וכל הפסול פוסל ואינו מדבר בשבחו של עולם.
מסכת דרך
ארץ פרק עריות הלכה יב
יש
שנושא אשה לשם ממון ויש שנושא אשה לשם זנות ויש שנושא אשה לשם גדולה ויש
שנושא אשה לשם שמים, והנושא
אשה לשם ממון עליו הכתוב אומר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את
חלקיהם (הושע ה, ז) חודש נכנס וחודש יוצא והממון כלה, והנושא אשה לשם
זנות עליו הכתוב אומר אכלו ולא השבעו והזנו ולא יפרצו וגו' (הושע ד, י),
והנושא אשה לשם גדולה סוף שמעמידין עליו מאותה משפחה למעט זרעו אחריו,
והנושא לשם שמים עליו הכתוב אומר ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך (דברים כח,
ו) ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה (דברים כח, ג), ולא עוד אלא שמוציאין ממנו
בנים זכרים שמרבין תורה ומצות בישראל ומושיעין את ישראל בעת צרתם.
אליהו זוטא (איש שלום) פרשה טז ד"ה
וכל הנושא אשה לשם שמים דרכיו מוצלחים.
ויש לו חלק לעולם הבא, והנושא
אשה שאינה הוגנת לשום ממון, עליו הכתוב אומר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה
יאכלם חדש את חלקיהם (הושע ה ז), חדש נכנס וחדש יצא, וממון כלה,
והנושא לשום יופי הויין לו עזי פנים, והנושא בת עם הארץ, נמשל כענבי הגפן
שמשתרגות בסנה דבר כיעור ואינו מתקבל, והוויין לו בנים קשים ומורדים בישראל,
ובתו ככלב, ועליו הכתוב אומר כל שוכב עם בהמה מות יומת (שמות כב יח), והנותן
בתו לע"ה כאילו כופתה ונותנה לפני ארי, מה ארי דורס ואוכל, אף ע"ה
דרוס ובועל ואינו מתבייש, ואיזהו ע"ה כל שאין יודע גבורותיו של
הקב"ה, ואינו יודע תפלה וברכות שאפילו נראה שהוא חסיד, ארור הוא לאלהי
ישראל, שאינו יודע שבחו של הקב"ה, אע"פ שנראה חסיד עיקרו רשע, שכך
אמרו רבותינו אין בור ירא חטא ולא ע"ה חסיד. ולפיכך ימכור אדם מה שיש
לו וישא בת ת"ח, שאם מת או גולה, בניו ת"ח, וישיא בתו לת"ח,
משל לענבי גפן בענבי גפן דבר נאה ומתקבל:
שכל טוב (בובר) בראשית פרק כד ד"ה
|