חזרה לדף הראשי

חלק חמישי

ב. ביתו של אדם / א. נשואים

ע. תפו.

מקורות

רב הוה מיפטר מרבי חייא, אמר ליה: רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא. ומי איכא מידי דקשה ממותא? נפק דק ואשכח: ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' (קהלת ז). רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי טלופחי – עבדא ליה חימצי, חימצי – עבדא ליה טלופחי. כי גדל חייא בריה, אפיך לה. אמר ליה: איעליא לך אמך! אמר ליה: אנא הוא דקא אפיכנא לה. אמר ליה, היינו דקא אמרי אינשי: דנפיק מינך טעמא מלפך, את לא תעביד הכי, שנאמר: למדו לשונם דבר שקר העוה וגו' (ירמיהו ט).

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א

תרגום עברי (על פי שטיינזלץ)

רב היה נפרד מר' חייא [שהיה דודו ורבו. כאשר חזר מארץ ישראל לבבל] אמר לו [ר' חייא]: "הרחמן יצילך מדבר שקשה ממוות." [ותהה רב]: והאם יש דבר שקשה ממוות?" יצא, דקדק [במקראות] ומצא [את הכתוב]: "ומוצא אני מר ממות את האשה" (קהלת ז, כו). [וזה שרמז לו ר' חייא, וכך אירע לו]:

רב הייתה מצערת אותו אשתו; כאשר היה אומר לה: "עשי לי עדשים", הייתה עושה לו חומצה. [כשהיה אומר לה: "עשי לי] חומצה", הייתה עושה לו עדשים. כאשר גדל חייא בנו, היה הופך לה [והיה אומר לאמו בשם אביו, היפוך הדברים שהוא רוצה, ואז היה אביו מקבל כרצונו]. אמר לו [רב לחייא בנו]: "השתפרה לך [כלפיך], אמך." אמר לו: "אני הוא שהופך לה [את דבריך]." אמר לו: "זהו שאומרים אנשים [בפתגם מקובל]: היוצא ממך – דעת מלמדך, [שכן אני עצמי הייתי צריך לעשות זאת, אבל] אתה אתה אל תעשה כך [עוד], שנאמר: "למדו לשונם דבר שקר העוה וגומר (ירמיהו ט, ה) [שאם אתה אומר זאת בשמי – שקר הוא]."